ביוגרפיה
שוובל נולד בשנת 1932 בווסט-וירג'יניה, אר"הב, וגדל בג'ורג'יה עד שעבר עם אימו ואחיותיו לברונקס, ניו יורק. במשך שנתיים למד תיאטרון עם סטנפורד מייזנר בבית הספר למשחק Neighborhood Playhouse. שירת בצבא האמריקאי ביפן בשנים 1953-55. בזמן שהותו בקיוטו למד ציור בהנחייתו של הצייר מאסטר הזן קימורה קיואן. השפעת הציור היפני ניכרת בעבודתו.
עם חזרתו לניו יורק, שוובל למד תולדות האמנות באוניברסיטת ניו יורק וכן ב- Institute of Fine Arts וצייר בערבים. מאמציו נתמכו על ידי הפסל ראובן קדיש והצייר פיליפ גסטון, שבאותה תקופה היה בתהליך דחיית האקספרסיוניזם האבסטרקטי, דבר שהשפיע עמוקות על שוובל.
ב1962 שוובל עזב את האוניברסיטה ושהה באירופה. שנה לאחר מכן, הגיע לישראל והתיישב בבית נטוש בעין כרם שבפאתי ירושלים, שם הוא חי עד מותו. מאותה העת ואילך, התגובה לסביבתו – הרי יהודה, ירושלים, תל אביב או ניו יורק – הפכה לכוח מרכזי בעבודתו. הוא שילב סביבה עכשווית אקטואלית עם חוויה אישית, למשל ברישומים שנעשו בזמן שנשא נשק ארטילרי במלחמת יום הכיפורים, או בציורים על שהותו בחדר האטום בזמן מלחמת המפרץ.
שוובל חזר תכופות לניו יורק לצורך עבודתו על נושאים כגון הודיני, הגואל-העצמי הגדול ששחרר עצמו בהיותו תלוי במהופך על רחובות העיר; חובט שלושת הביבים (the three sewer hitter), גיבור נעוריו מרובע הברונקס; וכן הדרקון במגרש החניה. לדרקונים תפקיד משמעותי באיקונוגרפיה של שוובל וציורים על הדרקון ההופך לפסל עוסקים בנקודת מבטו של הצייר על פיסול מודרני.
גוף עבודותיו הגדול ביותר (מעל מאתיים ציורים), עוסק במלך דוד. כאן הוא מהרהר ומתבונן בהיסטוריה החברתית-פוליטית של ישראל אז והיום. התבוננות זו מתעצמת כשהתנ"ך מגיע מירושלים לניו יורק. הספר הראשון שלו של עבודות מוקדמות אלה, "זירת ירושלים" (תל אביב, מודן, 1987), מחבר בין סיטואציות תנ"כיות לבין מלחמת לבנון.
העניין של שוובל בסביבתו הניבה את הפרויקט "הציור העומד חופשי" (FSP); קיר או סדרה של קירות המצוירים משני הצדדים ומהווים תגובה לסביבה בה הם מוצבים. מספר קירות כאלה נבנו למשל בגן הפסלים של מוזיאון ישראל, בתל חי, על צלע הר ליד ביתו, ושני קירות (שלא צוירו) בכניסה לקיבוץ עין גדי . ארבעה פנלים בני 7 מטר כל אחד, המתארים מיתולוגיה על תל אביב, מוצבים על קירות החיצוניים של היכל התרבות בעיר.
סיפור אהבה עם העיר הניב ספר נוסף של ציורים, "תל אביב, תל אביב!" (תל אביב, מודן, 1987). כאן כוכבי קולנוע רומנטיים, כגון גרבו וברימור מהסרט גרנד הוטל, משתלטים על הרחובות. יומני העבודה של שוובל, אותם כתב במשך יותר מ-50 שנה, מהווים רפלקציה, לעתים קרובות הומוריסטית, על תהליך עבודתו.
בתחילת שנות ה-90, שוובל החל לעבוד על הנצחת גירוש ספרד. המחקר הוביל אותו לחבר בין אירועים אלה לשואה; ציורים אלה ותיעוד היסטורי משולבים בספרו שלא יצא לאור "הבלתי נמנע".
החל משנת 2000 שוובל יצר סדרות שונות שעסקו בתהליכים אישיים (המודלים, מקום בטוח, צ'פלין), ומצבים פוליטיים וחברתיים (המצב, האינתיפאדה, שנאה).
שוובל הציג תערוכות בכל המוזיאונים החשובים בישראל, כולל מוזיאון ישראל, תל אביב, תפן, רמת גן, עין חרוד, ישיבה יוניברסיטי, וכעת מציג במוזיאון הרצליה לאמנות. כמו כן הציג תערוכות יחיד רבות בגלריות בישראל ובחו"ל.
ביולי 2011 שוובל נפטר בעת טיול בנחל שורק (זירת הסידרה "מקום בטוח") בהרי ירושלים.
"מעולם לא הייתי צייתן די הצורך כדי לקבל עליי את מרותה של משמעת סגנונית אחרת משלי, וללא ספק, התמות המרכזיות שלי כבר היו מוכרות לי מנעוריי. לכן מותר לי לכוון את עצמי מחדש ככל שארצה. אני לא יכול לשוב אל המקום המוכר, אל אוקיינוס הקנבס הריק, שייתן לי עוגן. אני נמלט לחדרי כדי לאכול ולשתות, או מה שלא יהיה. צלע ההר שלי היא האוקיינוס, הגלים הם מפלי סלע, אשר בייאושי אני ממיר לפלגי גוף נשיים שופעים בהשראת הציור הקלאסי, או הקולנוע" (שוובל).