"העמודים האחרונים ביומן שלי מפצירים בי לעשות בדיוק את מה שאני עושה כעת: לצאת לטבע. ואולי חלפו הימים בהם יכול היה אדם להיגאל בחיקו? הארץ הזו אינה שלי, גם ארצות הברית כבר לא. האם יוכל הטבע להציל אותי? האין זה מקומם של אבותיי האמתיים?" (ציטוט מתוך יומן עבודה)

​

הציורים המוצגים בתמה זו הינם מבחר של עבודות מתקופות שונות בחייו של שוובל, המציגות את הטבע כנוכחות מרכזית. שוובל הגיע לעין כרם בשנת 1963, כשהיה בן 31. הרי יהודה העניקו לו בית, וכן מקור השראה משמעותי לעבודתו. הציטוט לעיל, המופיע ביומן העבודה האחרון שלו, שב ומדגיש את הדומיננטיות של הטבע לאורך כל חייו. הוא מסמל, כפי שהוא עצמו ציין, מושיע, מקום בטוח (כך קרא לסדרת עבודותיו האחרונה). החל מנופים ירושלמיים כפי שנצפים מהסטודיו ועד לתיאורים מוקדמים של מדרוני הרים ביפן, שוובל תפש את הטבע כישות מנחמת ומעמתת בו זמנית: כפי שהוא מביט בלוחם המוסווה כאצטרובל, תוך שנדמה שהאבנים

סביבו חושדות; כאשר הוא מבחין בנוכחותה של המוזה בין העצים בנחל שורק, בחיפושיו אחר

חום וחמלה; או כפי שהוא מתבונן בדמויות תנכיות כמו דוד או שאול, המופיעות על

אחת הטרסות המקיפות את ביתו.

​

צילום: מיכאל עמר